הציורים שלי הם מעין רוחות רפאים של אנשים שלא באמת ראיתי. כל ציור מתחיל מפנים אנושיים שבתהליך העבודה הופכים למשהו אחר – משהו מיסטי, נטול גופניות וארציות, חלומי. הציורים הם לא ייצוג של אנשים אמיתיים או מצבים אמיתיים אלא ייצוג של תחושה - של משהו שאין, או משהו שקיים אבל לא ניתן לאחוז בו, כמו זיכרון או חלום. הפנים בציור מתמזגים עם הרקע, הדמויות נוכחות-נעדרות. אני משתמשת בהסרות צבע, בהסתרות ובשכבות צבע שקופות עד שנעלמים רוב הסממנים שמאפשרים לזהות פנים או דמויות בקלות. במבט ראשון הציורים נראים כמו כתמי צבע או נוף מופשט; גם כשמזהים דמויות הנסתר רב על הנגלה. צריך להתבונן זמן מסוים בציור כדי לראות את מה שיש בו. הציורים נבעו מתחושת היעדר אישית לא קונקרטית, מופשטת יותר ממוחשית, אך הסגנון ואופן הציור מאפשרים להלביש עליהם משמעויות נוספות של היעדר וזיכרון מתוך ההיסטוריה הפרטית של כל צופה. הם יכולים להיות זיכרון של מישהו שנעלם או ישות מממד אחר שמסתכלת עלינו ושומרת.